למי מאיתנו שמתגוררת עם בן או בת זוג בבית, ידוע, שכשם שיש קונפליקטים עם ילדים (צעירים או מתבגרים) בנושאים של סדר וניקיון, בחדר ובמרחב הציבורי, כך גם עם בן או בת הזוג.
הכל מתחיל בשאלה מה זה בית בשבילי ומה זה בית בשבילך.
בשבילי, למשל, בית זה מקום מטופח, מסודר ואסתטי שצריך להיות מסודר ומזמין תמיד. בשבילו - אולי הבית הוא מקום לגדל בו כלב אהוב, להסתובב יחף, להזמין חברים למשחק (בירות, רביצה על הספה), או להרגיש חסר עול... הצרכים של כל אחד מבני הזוג לא בהכרח עולים בקנה אחד.
אנו בד"כ מגיבים לבית שגדלנו בו, הוא יכול לשמש עבורנו כמודל או להיפך, יש לנו ריאקציה אליו - גדלתי בבית מבולגן עם הורה או שניים שהם אגרנים, ואני מחליטה להיות מסודרת ומינימליסטית כתוצאה מכך. או מקרה אחר - גדלתי בבית נוקשה, מסודר, קפוץ, ובשבילי בית זה מקום לגדל בו חיות, לטפח גינה, להרגיש משוחררת.
בהרבה בתים שהגעתי לסדר, זיהיתי קונפליקטים ברורים בין בני הזוג בשאלה כמה הבית צריך להיות מסודר, או בשאלת כמות החפצים - האם צריך לקנות יותר / פחות (אחד מבני הזוג אוהב שפע והשני קונה רק את מה שצריך).
בד"כ האישה היא שמזמינה אותי לסדר, ואחרי שסידרנו את ארון הבגדים שלה, המשרד והמטבח, נוצר דיון האם כן או לא לסדר את הארון של בן או בת הזוג.
העמדה שלי היא, שכל אחד אוטונומי ולא כדאי לכפות סדר על בן זוג (או ילד) שאינו מעוניין בכך.
עניין נוסף שגיליתי הוא, שיש אנשים מאוד נוסטלגיים שממשיכים לשמור על פריטים מהילדות שלהם, פריטים מהילדות המוקדמת של ילדיהם כשהיו תינוקות, של הוריהם שנפטרו וכו'. לעומת זאת, יש אנשים שנוצרים את הזכרונות בראש, אבל אינם מעוניינים לשמור פריטי נוסטלגיה בבית. זוהי שונות נוספת שיכולה להתקיים בין בני זוג ועלולה ליצור מחלוקות בעניין כמויות הפריטים שאנו מחזיקים בבית.
אני סבורה, שבני זוג צריכים לדבר על הצרכים שלהם ועל הציפיות שלהם מסידור וארגון הבית, ואף להסכים על מי עושה מה, באמצעות רשימת מטלות מפורטת, כך ששני הצדדים היו מרוצים מחלוקת הנטל ורצוי שאף אחד לא יעשה מטלות ששנואות עליו (אלא רק מטלות שהוא אוהב או שהן סבירות לטעמו).
אני, למשל, אוהבת לשטוף כלים, לקפל כביסה ולגהץ ולא אוהבת לבשל ולערוך קניות של מזון. רצוי להגיע לחלוקה לפיה שני הצדדים ירגישו שהבית מסודר (מספיק) עבורם, ולצד זה, שהם עושים מטלות שאינן שנואות עליהן כך שהצרכים והיכולות של שני הצדדים, באים לידי ביטוי.
אציין, שאני מסדרת בתים של אחרים ומשקיעה בכך שעות וימים (בהתאם לצורך ולתקציב של כל משפחה), אך ללא שמירה על סדר ועבודה יומיומית של בני הבית, לסדר היסודי שעשיתי לא יהיה ערך. לכן הפתיחות והעיבוד של הנושא הזה בין בני הזוג חשובה. כמובן, שגם הילדים חשובים במשוואה הזאת, הן מבחינת השמירה על הסדר והן מבחינת התרומה לעבודות הבית, ולכך אייחד פוסט נפרד.
