הגוזלים שלי עזבו את הקן...אבל מה עם החפצים שלהם ?

בפוסט הזה אני רוצה לגעת בנושא שנתקלתי בו כמה פעמים בקיץ האחרון. הגעתי לסדר דירות של אנשים בני 60+ ושם נתקלתי בחפצים של ילדיהם שעזבו את הבית.

יש מקרים שהילדים שעזבו השאירו אצל ההורים חפצים מתקופת הילדות / הצבא / האוניברסיטה, החל מבובות, ספרים, צעצועים, בגדים וכלה במדים, מחברות וספרי לימוד מתקופת האוניברסיטה.

כמו כן, נתקלתי בתופעה מטרידה נוספת - לעיתים הילדים לא רק שלא פינו את חפציהם מהעבר, אלא הם הפכו את דירות ההורים למחסן בהווה, למשל, ילדים נשואים עם נכדים שמאחסנים אצל הוריהם שקיות בגדי תינוקות, לול, עגלת תינוק, בוסטר וכיוצ"ב.

במקרים הנ"ל הילדים רוצים סדר וחלל מרווח בבתים שלהם, אך הוריהם נאלצים להשתמש במרחב הפרטי שלהם כמחסן.

גם יצא לי, שסידרתי ארונות בגדים ללקוחה כבת 30, ובמקום לתרום את הבגדים שניפינו, היא נתנה אותם לאמא שלה שתאחסן אצלה במושב וחלקם "דלפו" באיטיות חזרה לבית הלקוחה שלי, כך שהעבודה המשותפת שלנו לניפוי ארון הגדים ירדה לטימיון.

לעיתים קרובות, אותם חפצים שהילדים מאחסנים בבית ההורים כבר נשכחו ולא ייעשה בהם שימוש אף פעם. הילדים כלל אינם זוכרים איזה בגדים השאירו בבית ההורים ואין להם ולא יהיה להם שימוש במחברת הפיזיקה מהתיכון..

בשני המקרים - בין אם אני מסדרת את בתי ההורים ובין אם את בתי הילדים, אני מתנגדת לאחסון בשיטה הנ"ל. למעט מקרים יוצאי דופן (בזמן מעבר דירה, למשל, כשאחסון נדרש לתקופה מוגדרת או לקראת לידה), אני חושבת שההורים צריכים להציב גבולות, באסרטיביות, ולא לאפשר לילדים לאחסן אצלם חפצים.

כל אחד צריך להסתדר עם החלל שיש לו, ואני חושבת שזה לא הוגן שהמרחב של ההורים יהיה עמוס ומבולגן בגלל שהוא משמש מחסן לחפצי ילדיהם. בית מאוורר ומסודר הוא חיוני לאיכות החיים של ההורים.

עצתי להורים במצבים הנ"ל היא להיות אסרטיביים כלפי הילדים הבוגרים, אפילו אם צריך לרכז את חפציהם במקום אחד ולבקש מהם למיין או לאסוף אותם בתוך פרק זמן קצוב (חודש ?) ומה שלא ילקח על ידם ייזרק או ייתרם על ידי ההורים.

אלא אם ההורים בעלי בית גדול ומעוניינים להקצות חדר אחד לצורך אחסון אין הצדקה לדעתי להקרבה הזאת, הסדר והמרחב חשובים ל well being של ההורים ולא מוצדק להקריב אותם לצרכי אחסון של ילדיהם הבגירים.

שיהיה בהצלחה....